1. לא תמיד קישרו את שמו של ביל ביליצ'יק עם זה של דארת' ויידר. בדומה לדמות הקולנועית גם הוא היה בעבר איש עבודה פשוט שבחר ללכת אל הצד האפל. את הנקודה המדויקת ישימו הפרשנים ב-2007, אז נתפס מצלם סימנים של צוות האימון של הניו יורק ג'טס במה שכונה בתקשורת "ספיי גייט". השבוע, כשהתפוצצה פרשת "עשה את עבודתך" ("Do Your Job-gate") כבר אף אחד לא היה מופתע.

הרעיון שעומד מאחורי המקרה אומנם נשמע מופרך ודבילי לחלוטין – הרי מי לעזאזל צריך לרגל אחרי סינסנטי??? – אבל המציאות מציירת לנו תמונה אחרת לחלוטין.

לטובת הצופים שהצטרפו זה עתה נסביר שהשבוע נתפסו אנשי הפקה של הפטריוטס, מצוות יחסי הציבור, מצלמים את ספסל הבאנגלס במשך הרבע הראשון של המשחק מול קליבלנד. האירוע התרחש כחלק מצילומים לסדרת רשת שנקראת Do Your Job ועוקבת אחרי עובדים זוטרים של המועדון, שנועדה "לחשוף את האוהדים למה שקורה מאחורי הקלעים במועדון". הסדרה נעשתה בתיאום עם הליגה, שקיבלה את החומרים, ועם ראשי הבראונס שנתנה אישור לצוות להסתובב באיצטדיון כעיתונאים. אנשי סינסנטי לא קיבלו כל דיווח.

הפרשה התפוצה כאשר אנשי הליגה עברו על הצילומים וקלטו שמצלמה אחת עקבה במהלך כל הרבע הראשון אחרי מאמן הבאנגלס, זאק טיילור. ה-NFL הורו מיד על מחיקת הצילומים וכרגע היא בוחנת את המקרה. בהודעה לעיתונות שהוציאה, הודיעה הליגה "שהיא רוצה להגיע למסקנה הנכונה במקרה". לא פרשה, מקרה.

ביליצ'יק מיהר להכחיש. הוא העביר את מלוא האחריות על הצוות שהיה שם (מזכיר למישהו את פרשת Deflategate?) וטען שזה לא משהו שהגיע מהכיוון שלו. אבל מה שהוא בעצם אמר בין השורות הוא: "אנחנו לא רימינו. הפעם".

השאלה להמשך לא צריכה להיות האם הפטס התכוונו לרגל אחרי סינסנטי, אין לה שום חשיבות. השאלה צריכה להיות מדוע למרות טענת ניו אינגלנד כי "כל הקבוצות מרמות", רק היא – הקבוצה שתמיד נמצאת צעד לפני כולם – נתפסת.

אני לא חושב שביליצ'יק נתן את ההוראה. אני לא בטוח שיש לו בכלל מה לעשות עם הצילומים. אבל העניין הוא תרבות המועדון. תרבות לא נמדדת רק ביכולת לחזור מפיגור במשחקים חשובים, היא נמדדת בעיקר בשגרה ובאירועים היום יומיים. ואם יש עובד שמוכן לעשות את זה, כל כך בגלוי, כנראה שזה משהו שהוא למד בבית.

2. לטובת הקוראים שיושבים בציון, אדווח כי הפרשה שכרגע סיפרתי לכם עליה באריכות נופלת ברמת הסיקור שלה רק לדיווחים שמגיעים מדאלאס. הקבוצה שפתחה את העונה עם שלושה ניצחונות רצופים עדיין שומרת על סיכוי להעפיל לפלייאוף, אך בשל כישלונות יתר הקבוצות בדוויזיה שלה.

בימים האחרונים הכותרות מדברות על זה שג'ונס פנה למאמן אוהיו סטייט לשעבר, אורבן מאייר, במטרה שיאמן את הקבוצה, אך למרות הכחשות מצידו של הראשון, יש לכך אישור ממספר גורמים.

דעתי בנושא מאייר ידועה, אך לא היא זאת שאמורה למנוע מהקאובויס להעסיק אותו. מאייר רגיל להיות הפוסק הראשון והאחרון. הוא רגיל לנהל את הכול בדרך שלו ולקבוע איך הדברים יראו – לא משהו שאנחנו יכולים לצפות לו בדאלאס.

האירועים האלה הופכים את השיח סביב הקבוצה לנפיץ מאוד בשבועות האחרונים, עם ראיונות יומיים של הבעלים ג'רי ג'ונס והתבטאות פומבית מאוד לא שגרתית של שחקני עבר – בראשותו של טרוי אקמן – שטוענים במועדון חייב להגיע שינוי ושהסיבה שג'ייסון גאראט נשאר עד עכשיו היתה היכולת שלו להסכים לכל התכתיבים של הבעלים. יהיה מעניין מאוד בפגרה.

3. אפרופו דאלאס, אני חושב שזאת השנה הראשונה בה הליגה מתחילה להקדיש את החשיבות הראויה לחלק השלישי במערך – "הקבוצות המיוחדות". הקאובויס הן רק דוגמה אחת (מדורגים 32 בקטגוריה ב-10 השבועות האחרונים), אבל סוף סוף מראים את הקורלציה בין הצלחה בתחום הזה למאזן הכללי.

4. קליבלנד היא הקבוצה המאכזבת של השנה. קל לבדוק את זה, משום שהיא הקבוצה האחרונה במאזן כאשר בודקים את היחס שניתן לפני המשחק (Point spread). העובדה הזאת משפיעה מאוד על השחקנים, כאשר הדוגמאות לא מפסיקות להגיע.

רוקי העונה שעברה, בייקר מייפילד מתקשה להתמודד – לראשונה בחייו – עם חוסר הצלחה וזה לא משפיע רק על היחס שלו עם התקשורת. קל לראות את התסכול של השחקנים במועדון, אך קל בעיקר לראות את זה על הרסיבר המוביל שלו – אודל בקהאם ג'וניור.

נכון, הבראונס החליטו לשלם הרבה מאוד בפגרה כדי לקבל את בקהאם, אך נראה שהשידוך הזה לא היה מוצלח במיוחד. בעיקר כי נראה שהרסיבר הראוותני מתקשה להתמודד עם קווטרבק דומיננטי כמוהו. בסיום העונה, אם באוהיו לא יעשו שינויים בעמדת המאמן, יכול להיות שההצעה שקיבל בקהאם לאחרונה תהיה הרבה יותר רלוונטית:

5. נמאס לי לדבר כבר על לאמר ג'קסון (לא באמת), אבל לאחר צפייה בשני המשחקים האחרונים, הדבר שהכי מרשים אותי אצלו היא היכולת לקרוא את המגרש. כן, כבר שמענו את האמירות שהוא "צ'יט קוד" עם משחק הריצה, אבל היכולת שלו לחפש קודם כל את המסירה – גם כשמגיע לחץ – ולעבור את כול ההתפתחות של המהלך (Progression) זה משהו שיש רק לגדולים ביותר. רק שיישאר בריא.

6. תואר ה-MVP כבר רשום בטאבו על שמו של ג'קסון, אך אם היו מעניקים את תואר "שחקן החצי השני של העונה" ראיין טאנהיל היה מועמד מוביל. הקווטרבק של טנסי אומנם קיבל רק לא מזמן את המפתחות לקבוצה, אך בינתיים הוא מוביל את הליגה ברייטינג לקווטרבק (118.5), בכל הקטגוריות של יארדים למסירה ובעיקר מוביל את הטיינטס למאבק אימתני על הכרטיס האחרון לפלייאוף. גם מהלך השבוע שייך לו:

7. המצב בג'טס כבר מזמן לא מצחיק, אבל האירוע האחרון עם לביון בל (הלך לשחק באולינג למרות שהיה חולה ולא שיחק השבוע) מראה כמה המועדון הזה לא מתפקד. הבעיה שאף מנהל עם עתיד לא יסכים להתקרב אליו.

8. אני כנראה בדעת מיעוט, אבל "המהלך" ההגנתי של מרכוס וויליאמס על ג'ורג' קיטל מחייב הרחקה, ולא רק שריקה לעבירה:

9. פלייאוף המכללות נקבע ביום ראשון, כאשר LSU הראשונה תפגוש את אוקלהומה הרביעית, ובחצי הגמר השני ייפגשו אוהיו סטייט (2) והאלופה קלמזון (3). לא, הפעם לא אלבמה לא תהיה שם (סיימה 13 בדירוג הסופי).

 10. עונת הפוסט סיזן במכללות נפתחת עם משחקי הבולים, בה לכל קבוצה עם שישה ניצחונות יש אפשרות לסיים עונה עם הרגשה של מנצחת. מכאן אוציא קריאה לכל השחקנים שאין להם מה להוכיח יותר למקבלי ההחלטות – תישארו בבית ותתכוננו לדראפט במקום לסכן את עצמכם במשחק חסר חשיבות.

*

משחק יום חמישי (03:20): ניו יורק ג'טס (8:5) אצל בולטימור רייבנס (2:11)

הסיפור המרכזי של המשחק הוא הפציעה של לאמר ג'קסון שהשביתה אותו מאימונים השבוע. כשנשאל במסיבת העיתונאים האחרונה לפני המשחק הבטיח שיעלה למגרש וציין (חצי בצחוק) כי הפציעה קרתה משום שבחר למסור במקום לרוץ.

גם אם יקרה משהו לא צפוי, והקווטרבק לא יעלה למגרש (RGIII כבר מתחמם), הרייבנס אמורים לעשות את העבודה מול הקבוצה שניצחה העונה רק פעם אחת בחוץ (מול וושינגטון) ולהבטיח את הביתיות בפלייאוף.

בצד השני, השחקנים של מתאם ההגנה גרג וויליאמס ינסו למצוא דרכים לעצור את ה-MVP העתידי. זה לא יהיה קל, אבל הם יקבלו עזרה מסם דרנולד שהתעורר בחודש האחרון ומציג אחוזי השלמה של למעלה מ-60%, ויחס של 2-9 בטאצ'דאונים לעומת האיבודים. השבוע הוא יקבל בחזרה את לביון בל, שחוזר אחרי שבוע מחלה.

הימור: הרייבנס יסגרו את הסיפור כבר במחצית.